מעבר חלוקות: ההוסטל המקדם את התיירות כדי להקל על המתחים של ישראל

מעבר חלוקות: ההוסטל המקדם את התיירות כדי להקל על המתחים של ישראל

בשנת 2005 אכסניה בעיר העתיקה בנצרת פתחה את דלתותיה בתוך מערבולת שמועות, רכילות והאשמות.

בית המגורים בן 60 המיטות, באחוזה ערבית בת 200 שנה, ניהל על ידי זוג לא סביר: אישה ישראלית ויהודיה ישראלית.

אך לא רק שהשותפות כנגד הסיכויים, פוזי אזר פונדק נפתחה באזור שננטש על ידי אפילו תושביו. בסמטאות המרוצפות המפותלות היו ביתן של דלתות מורכבות, חנויות תריסים וסוחרי סמים.

"כששמעתי לראשונה על פתיחת האכסניה הזו, חשבתי וואו… זה יוצא דופן," אומר אלון גלבמן, פרופסור לניהול תיירות במכללת כנרת בגליל. "אבל זה הפך לסיפור הצלחה די מהיר."

פעם ביתה של משפחת אזאר, רצפות השיש של הפונדק, תקרות מצוירות ביד וחצרות מסגרות קשתות מהמאה ה -19 הושארו לריקבון.

"אחרי שסבתא שלי נפטרה, המשפחה מעולם לא נסעה לשם", אומרת סוריידה שומר נאסר, שהקימה את ההוסטל יחד עם מעוז אינון.

לאחר שחזר מתרמילאים ברחבי העולם, וראה כיצד אכסניות יכולות להיות מרכז קהילה, מעוז החליט שהוא רוצה לפתוח את שלו. בביקור בנצרת – העיר הערבית הגדולה בישראל, עם מוסלמים המהווים 70% מאוכלוסייתה בת 77 אלף תושבים – הוא נתקל בפוזי אזר.

"נכנסתי לדלת הקטנה הזו והייתי ממש המום", נזכר מעוז. "יכולתי לראות את הפוטנציאל."

הוא התקרב לסוריידה, שהתחילה עוינת את הרעיון. "חשבתי שהוא משוגע," היא אומרת. "אמרתי למעוז לשכוח מזה, לחפש משפחה אחרת. הוא שאל אותי למה ואמרתי 'בגלל שאתה יהודי, אני לא יכול לעבוד איתך'."

החלוקות עוברות עמוק. סבה של סוריידה, שהעניק לאכסניה את שמה, לחם במלחמת ערב-ישראל 1948. אבל מעוז התמיד, ובסופו של דבר שכנע את אמה של סוריידה, שראתה הזדמנות.

"היא ידעה שהיא לא תשיג ממני כסף", אומרת מעוז, "אבל היא פשוט ראתה בי משהו שאני מניח."

תושבי העיר ראו בחשד את השותפות והאשימו את סוריידה ומשפחתה ב"קשרים "עם מעוז ל"יהודה" של העיר בצפון ישראל.

"זה לא היה קל", אומרת סוריידה. "אבל החלטנו בסדר, ננסה."

לאחר שיפוץ מפרך וממושך, האכסניה פתחה את שעריה לקהל, והתיירים החלו להגיע.

"בהחלט היו לנו זמנים קשים," מעוז אומר. "אבל עכשיו אנחנו רואים שהעיר העתיקה כולה השתנתה ויש כל כך הרבה חנויות ובתי קפה ואכסניות אחרות שנפתחו בגלל שהיינו כאן. עבדתי קשה כדי לפגוש את כל הקהילה, אז הם ידעו שאני כאן כמו חבר, ולעזור. "

למרות שהוא כבר לא גר בנצרת, מעוז עדיין מכיר את רוב בעלי החנויות בשמה, וזוכה בזכותו לסייע בריפוי מתחים והבאת מבקרים יהודים לעיר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט